דלג לתוכן הראשי

רק מסגרת פוליטית משלבת תשבור את הפרדיגמות הישנות

ישראל זקוקה לשותפות פוליטית חדשה, שתורכב מיהודים וערבים, דתיים וחילונים, ותיקים וחדשים הרוצים בשינוי יכולה להציל את השמאל והמדינה
יניב שגיא




אלפי בני אדם צעדו בתחילת החודש בתל אביב בהפגנה יהודית־ערבית, שכמוה לא נראתה זה שנים. זה היה מפגן של עוצמה, שנתן ביטוי לקולות המתגברים בשטח, הקוראים ליצירת שותפות פוליטית יהודית־ערבית שוויונית, מהסוג שאין כיום. לצערי, יש במדינה רק מחנה אחד - הימין - עם חזון ברור, שהצליח להתמקם בכל מוקדי הכוח של המדינה ולנווט אותה אל דרכו. חזונו אינו מקובל על רבים מאזרחי ישראל, שמבינים את מחיר הדמים שלו ואת תג המחיר המוסרי והכלכלי שבא איתו, אבל בכל זאת מצביעים למען הכוחות הפוליטיים שמקיימים אותו, כי הוא החזון היחיד והברור שכאילו מתכתב עם המציאות.
הפגנה נגד מדיניות הממשלה כלפי הציבור הערבי. (צילום:צילום מסך)

אל מול חזון האימים הזה קיימת רפיסות מוחלטת של מחנה השמאל. אין חזון, אין תוכנית, אין יכולת לחבר ציבור, אין יכולת להשתלב במוקדי ההשפעה. במקום להציב אלטרנטיבה, מנסות יש עתיד והמחנה הציוני להיות "ליכוד־לייט": לפעול בתוך מתווה הימין, להמשיך את הכיבוש, להמשיך את הכלכלה הדורסנית, אבל בקצת פחות בוטות. משמאל ל"מרכז" הזה אין התארגנות פוליטית משמעותית. כשמדברים על בנייה מחודשת של השמאל, אי אפשר להתייחס לשום גורם מפלגתי מעבר למרחב שבין מרצ לחד"ש. אלא שחד"ש לכודה ברשימה ערבית־פלסטינית משותפת, בעלת גוון לאומני, שאפילו הסכם עודפים עם מרצ לא הייתה מסוגלת לעשות. ואילו מרצ, שבקושי עברה את אחוז החסימה בבחירות האחרונות, לא עשתה מאז דבר על מנת לבנות שמאל חדש. מרצ וחד"ש שקועות במסגרות פוליטיות שאינן מקדמות שינוי פוליטי בישראל. מי שלא מסוגל להוביל למדיניות כלכלית סוציאליסטית או לייצר שותפות פוליטית שוויונית בין יהודים וערבים - הוא שמאל לא רלוונטי.




חיבור בין שמאל לשמאל
הדרך היחידה להקים בישראל אלטרנטיבה של שמאל היא בחיבור הכוחות בין השמאל הציוני לשמאל הערבי, ולשם כך שני הצדדים צריכים להשתנות. הערך המכונן של השמאל הוא שוויון. השותפות אינה צריכה לבטל את הנרטיבים השונים, אבל היא חייבת להתעלות עליהם ולאפשר חיבור בין אזרחי ישראל הערבים למוקדי קבלת ההחלטות. הבעיה
הגדולה ביותר של הרשימה המשותפת נעוצה בכך שהיא נועלת את החברה הערבית כאופוזיציה מתמדת למדינה וכקורבנותיה. זוהי פוזיציה שרוב אזרחי ישראל הערבים אינו מוכן יותר להזדהות איתה. הם דורשים צדק, שילוב ושוויון מלא. מי שייאבק על כך יקבל את קולם ואת אמונם. כיום אין אף מפלגה שעונה על הצורך הזה של חמישית מאזרחי המדינה.
מדינת ישראל זקוקה לחיבור הפוליטי בין יהודים וערבים ברשימה משותפת, שתורכב באופן שוויוני ותצליח להביא את הביטוי הפוליטי של הערבים לקואליציה ולממשלה. ללא שמאל כזה לא תוכל לקום קואליציה שתהווה אלטרנטיבה לברית בין הימין למתנחלים, שמובילים אותנו למדינה דו־לאומיתלא דמוקרטית. ישראל זקוקה לשותפות פוליטית חדשה של יהודים וערבים, של דתיים וחילונים, של ותיקים וחדשים, שתשבור את הפרדיגמות הישנות שפועלות להפריד בינינו. רק מסגרת כזאת יכולה להציל את השמאל – ואת המדינה.

הכותב הוא מנכ"ל גבעת חביבה, המרכז לקידום חברה משותפת בישראל

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

69 שנה למדינת ישראל

מחר בערב המוני ישראל יחגגו את יום העצמאות. עם ישראל בהמוניו ייצא למוקדי החגיגות אבל לא כול אזרחי ישראל יחגגו. המיעוט הלאומי של אזרחי ישראל הערבים עדיין אינו שותף לחגיגת המדינה. ולא שהם אינם מרגישים שותפים ושייכים למדינה, נהפוך הוא. סקר שהתפרסם היום על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיהואוניברסיטת תל אביב* מראה ש51 אחוז מאזרחי ישראל הערבים גאים להיות ישראלים. 66 אחוז מאזרחי ישראל הערבים מעריכים את מצבה של המדינה כטוב עד טוב מאוד. 58 אחוז מאזרחי ישראל הערבים מרגישים חלק מהמדינה ובעיותיה. 61 אחוז אופטימיים ביחס לעתיד המדינה. מה המשמעות של כל הנתונים האלה ? האם זה עולה בקנה אחד עם הקיטוב הפוליטי , החוקים שמוצעים בכנסת לפגיעה בחברה הערבית ו"הערבים נוהרים לקלפיות" ?   לתפיסתי הסקר הזה מוכיח את מה שאנחנו בגבעת חביבה טוענים: יש בישראל רצון ואינטרס נרחב בחברה משותפת ושוויונית בין יהודים וערבים בישראל. אזרחי ישראל הערבים הם לא גיס חמישי ולא סכנה למדינה. הם אזרחים שלמרות היותם מופלים לרעה במדינה שואפים להשתייך, להזדהות ולהשפיע על המדינה . למרות הקונפליקט המובנה בין לאומיותם הפלסטינית לאזרחותם…

בעקבות הריסת בתים בקלנסווה

לכבוד: מר עבד אלבאסט סלאמה,            ראש עירית קלנסאוה
אנו בגבעת חביבה מוחים ומגנים את הריסת הבתים בישובך בפרט ובישובים הערבים בכלל.  אין ספק שהמדיניות הנוכחית של הממשלה והעומד בראשה מובילה להרס מרקם היחסים שנבנה בארץ. אנו פונים למשרד הפנים ולממשלה להשלים את תוכניות המתאר והרחבת שטחי השיפוט של היישובים הערבים ומחזקים את ידי תושבי קלנסאוה וראש העיר במאבקם זה. 
בכבוד רב, יניב שגיא, מנכ"ל  מוחמד דראושה, מנהל תחום תכנון, שוויון וחיים משותפים  ריאד כבהא, מנהל המרכז היהודי ערבי לשלום

דברים בכנס גבעת חביבה הרביעי

לפני שבוע, לרגע, היה נדמה שקרן אור בוקעת בחשכה. ראש הממשלה וראש האופוזיציה דיברו יחדיו על הזדמנות היסטורית לשלום שמצדיקה את השותפות ביניהם. למחרת התברר שהאור היה מהקטר של רכבת המלחמה והשנאה... וקיבלנו ממשלת ימין לאומנית.
בבחירה בין שלום למלחמה, בין דמוקרטיה מחברת לבין אתנוקרטיה,
בבחירה בין פוליטיקה של פחד לפוליטיקה של תקווה, שוב ושוב בוחרת ארצי האהובה את המדרון החלקלק שמוביל לאובדנה.
אבל אנחנו לא התכנסנו כאן היום לשם הבכי והכעס. אנחנו התכנסנו ביחד בשביל לחזק את הבנייה, את השותפות, את התקווה, את האור האמיתי ולא המדומה.
התכנסנו ביחד כי אנחנו מחוברים ושותפים לחברה שצועדת במדרון החלקלק, אבל גם פועלים למנוע את ההתרסקות ולייצר אלטרנטיבה.
קונפיציוס  שחי לפני 2500 שנה ונחשב כגדול הפילוסופים הסינים אמר:  "כשחבורת אנשים צועדת במדרון, האחרון נמצא במקום הכי גבוה."
ואנחנו אכן במדרון, אבל אנחנו גם האחרונים שנמצאים במקום הכי גבוה שמחייב אחריות רבה, אסטרטגיה ברורה, ביצוע מדויק, אמונה בדרך ואהבה. כן, אהבה.
מרטין לותר קינג אמר:  "אהבה היא הכוח היחיד אשר יכול להפוך שנאה לחברות."
ואצלנו בישרא…